פסק-דין בתיק תא"ח 20326-07-11

1.         ענייננו בתביעה לפינוי מושכר בהתאם לתקנה 215ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2.         בין התובעים לנתבעת נחתם חוזה שכירות ביום 1.9.10 (להלן: "החוזה"), על פי השכירו התובעים לנתבעת את דירתם שברח' הנקריס, בבניין 222א', דירה מס' 4 בטבריה (להלן: "הדירה").

3.         התובעים טוענים כי החוזה הסתיים ביום 31.8.11, לא הוארך על ידי מי מהצדדים, אלא להיפך. התובעים הודיעו לנתבעת בחודש יוני 2011 על כוונתם לסיים את יחסי השכירות כדי שיוכלו לחזור לגור בדירה, כן שלחו לה מכתב בדואר רשום, אך כיון שהנתבעת לא אספה את הדואר הרשום, נאלצו התובעים להיעזר בדוור שביצע לה מסירה אישית של המכתב ביום 26.6.11, בו דרשו הם מהנתבעת לפנות את הדירה ולמוסרה בחזרה לידיהם עד יום 31.8.11.

4.         התובעים טוענים כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות לחודשים יולי ואוגוסט 2011, בטענה כי בכוונתה לקזז את דמי השכירות מדמי התיקון של החלונות בבית, כשנזק זה כנטען נגרם ע"י השימוש של הנתבעת בלבד, אשר שכרה את הדירה למשך כחמש שנים, והעלות לא חלה על התובעים.

5.         על פי ההחלטה מיום 2.8.11 היה על הנתבעת להגיש כתב הגנה עד יום 15.8.11, כן קבעתי באותה החלטה דיון הוכחות וסיכומים בעל פה במעמד הצדדים היום. אותה החלטה נמסרה אף היא לנתבעת, אך היא לא הגישה כתב הגנה והתייצבה לדיון היום.

6.         נשמעו עדויות הצדדים היום, התובעים חזרו על טענותיהם, והנתבעת טענה כי קיימים נזקים רבים בבית שעל התובעים היה לשאת בתיקונם. היא הכחישה כי קיבלה את מכתבי ההתראה לפינוי הדירה, וטענה כי גם היא מעוניינת לפנות את הדירה, אבל אינה מוצאת דיור חלופי. היא טענה כי היא חולה ומקבלת קצבה מהמל"ל, וכי יש לה ילדה בת 7 וכי היא אמא חד הורית ומתקשה למצוא דירה אחרת.

7.         לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי הנתבעת קיבלה הודעה במועד על כך שהתובעים אינם מתכוונים להאריך את החוזה, ועל כך שהם דורשים את פינוי הדירה בתום תקופת השכירות 31.8.11.

            הנתבעת הודתה בפניי כי בשיחה טלפונית בינה לבין התובעת לפני חודשיים וחצי דרשה התובעת מהנתבעת את פינוייה מהדירה.

            יתרה מכך, מאישור המסירה שהוגש לתיק וצורף לכתב התביעה עולה כי הנתבעת קיבלה את המכתב הרשום שבו דורשים התובעים את פינוי הדירה עוד מחודש יוני 2011.

8.         מעיון בחוזה עולה כי תקופת השכירות הרלוונטית לענייננו היא מיום 1.9.10 עד ליום 31.8.11. הנתבעת חתומה על ההסכם, וחזקה שהיא מודעת לכל תנאיו, לרבות תאריך סיום השכירות ביום 31.8.11, כך שלא מצאתי כל נימוק או הצדקה להארכת תוקף החוזה, משלא הוסכם אחרת בין הצדדים, ומשהנתבעת ידעה מראש לפחות חודש וחצי לפני תום השכירות כי אין בכוונת התובעים לחדש את החוזה איתה. לפיכך היה על הנתבעת למצוא מבעוד מועד דיור חלופי כדי לפנות את הדירה במועד שנקבע בחוזה.

9.         יתרה מכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות לתובעים לחודשים יולי-אוגוסט 2011, בטענה כי זכאית היא לקזז דמי השכירות מעלות התיקונים של החלונות בדירה.

            אינני מקבלת טענה זו, היות ואין מחלוקת כי הנתבעת מתגוררת בדירה כבר 5 שנים, ואם נגרמו לחלונות נזקים בתקופה האחרונה, הרי ברור שנזקים אלו נגרמו משימושה הבלעדי של הנתבעת בדירה ובחלונות, כך שלא ברורה טענתה של הנתבעת שעל התובעים דווקא לשלם את עלות תיקון החלונות.

            לגבי יתר הנזקים הנטענים ע"י הנתבעת, המדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה בכל מסמך או ראיה, וספר אם היא רלוונטית כלל לענייננו.

10.        משכך הם פני הדברים ומשלא נמצא כל נימוק או הצדקה להישארותה של הנתבעת בדירה לאחר תום תקופת השכירות, במיוחד לאחר שלא שילמה דמי השכירות בחודשים יולי ואוגוסט 2011, יש להורות על פינוייה של הנתבעת מהדירה.

11.        מודעת אני למצבה הרגיש של הנתבעת בתור אמא חד הורית לילדה בת 7, אך מאידך אין להתעלם מזכותם הקניינית של התובעים בדירתם, מכך שגם התובעים נמצאים במצוקה כפי שהעידה התובעת בפניי, שהם נאלצים מתוך הכנסה מוגבלת למשפחה לשלם תשלומי משכנתא על אותה דירה, וכן לשלם דמי שכירות לדירה בה הם שוהים היום בת"א, וכן מודעת לכך כי הישארותה של הנתבעת בדירה מעכבת את חזרתם של התובעים לדירתם.

12.        בהתחשב בכל אלו, ולפנים משורת הדין, ניתנת ארכה לנתבעת לפנות את הדירה ולמצוא דיור חלופי עד ליום 25.9.11.

            עד לאותו מועד תפנה הנתבעת את הדירה ותמסור אותה לתובעים כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.

במידה והנתבעת לא תפנה את הדירה עד אז יהיו רשאים התובעים לפנות אותה בעצמם, בסיוע משטרתי ככל שיהיה צורך בכך, על חשבונה של הנתבעת.

13.        הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך 650 ש"ח.